רבים מתלבטים כיצד לכסות גרעון בכרטיס חו"ז אישי שלהם בחברה שהקימו ואשר הינם בעלי שליטה בה. הצורך לכסות גרעון במשיכות בעל שליטה מחברתו שלו עצמו נובע מהחמרות רבות שהטילו החוקים, רשויות המס ובתי המשפט על יתרות חוב של בעל שליטה בחברה שלו. איננו נכנסים לניתוח פסיכולוגי, מדוע מופלים בעלי השליטה ביחס למשיכותיהם לעומת נישומים אחרים, הסבר שמקורו כנראה בחוסר פרגון של כל המערכות החברתיות והשלטוניות לעושר, אך בפועל יתרת חוב רגישה לצרכי מס בהיבטים שלהלן:
א) 3(ט) - חיוב במס על ריבית רעיונית בגובה 4% והפרשי הצמדה תחשיביים בגין יתרת חוב בעל השליטה. בדרך אגב נציין, כי טעות רווחת של רוב רו"ח ויועצי המס לזקוף סכום זה כהכנסה בחברה במקום לחייב בו את בעל השליטה כהכנסה בתיק האישי שלו.
ב) מע"מ - חיוב במע"מ על יתרת חוב כזו אפילו נבעה מהלוואה ארוכת טווח (פס"ד מאיר חברה למשאיות ומכוניות בע"מ), וללא קשר אם היתה במהלך עסקה של החברה (הילכת פריצקר), או אם היה בעל השליטה עובד (הילכת סניצקי), או בעל שליטה ככזה בלי שעבד בחברה (הילכת רנט א-קאר). סופו של דבר, על החברה לשלם מע"מ 17% בתום כל שנה על הפרשי הצמדה וריבית 4% רעיוניים, כאילו נצמחו על יתרת החוב של בעל השליטה.
ג) דיוידנד/שכר - לבסוף, אם עמד החוב ללא תנועה, או שגדל משך 3-4 שנים ולעיתים אף תקופה קצרה יותר, יעוטו מפקחי המס על יתרת הקרן, ולעיתים גם על הפרשי הצמדה וריבית שחוייבו כבר פעם אחת במס, ויחייבו אותם במס כשכר. החיוב 50% מס-הכנסה - וזאת אם היתה החברה בהפסדים; או כדיוידנד החייב ב-33% מס מגולם, וזאת אם החברה ברווחים; והכל כיד הדימיון של המפקח ונטיית זרועו או חסדו.
בשל כל אלו ומריעין בישין נוספים נדרשו חכמי מיסוי לשיטות שונות לסגירת יתרת חוב של בעלי שליטה. בעלי שליטה כידוע נוטים למשוך תמיד מעבר לשכרם, כך שכמעט לכל בעל שליטה בסוף השנה יש יועץ מס הבא לתומו ואומר לו, "יש לגלם את משיכותיך עד להגשת הדו"ח השנתי למס הכנסה", כך שעל כל 1 - חוב יש לשלם 1 - מס למס הכנסה.
בימים אלו עם סיום המועד להגשת דו"חות לבעלי שליטה, הנדחה ד"כ עד להגשת דו"ח החברות, נסקור את אחת הדרכים הנפוצות יותר לסגירת יתרת חוב, כמוצג בכותרת, והיא: מכירת "דירת מגורים" לחברה שבשליטתו. מכירה כזו מעוררת שורה של בעיות מיסוי אותן נסקור בסדרת רשימותינו בשבועות הקרובים: א) פטור או חיוב במס שבח מקרקעין הניתן למכירת "דירת מגורים". לעיתים מדובר במכירת חכירה מעל ל-25 שנים. בעבר מס שבח היה פוטר ממס חכירה זו עד שאהוד ברזילי, לשעבר מנהל מס שבח, סגר בחקיקה שתוקנה את החוק בפירצה זו, בשנת 97'; ניתן כמובן למכור גם את הדירה בדרך של חכירה הונית ל-25 שנה או פחות. חכירה כזו בתמורה חד פעמית קרוב לוודאי שלא תיפול בגדר השכרה פירותית (סעיף 8ב לפקודת מס הכנסה), ויתכן ותהנה מפטור ממס רווח הון לפי סעיף 88 לפקודה; או שלא יצמח רווח הון כתוצאה מכללי חישוב המס החלים בחלק ה' לפקודה על חישוב רווח הון בחכירה. בתיקון הנ"ל שכח מנהל מס שבח, אהוד ברזילי, לסגור תכנון מס זה, וגם ועדת הפרצות שבראשותו, עד לסיום תפקידו, הזניחה נקודה זו...
היבטים נוספים הינם היבטי מס רכישה, מס מכירה, מע"מ, והיבטי המס החלים בחברה הקונה, לענין חשבונית מע"מ עצמית, דמי שכירות, פחת, תחולת נכס קבוע לענין חוק התיאומים, שיפורים במושכר ומס החל במכירה ע"י החברה. כמובן שלא נוכל להזניח את רלבנטיות הפעולה הנ"ל לאור המלצות ועדת בן בסט. על כל אלו ועוד ברשימותינו בשבועות הקרובים.
א) 3(ט) - חיוב במס על ריבית רעיונית בגובה 4% והפרשי הצמדה תחשיביים בגין יתרת חוב בעל השליטה. בדרך אגב נציין, כי טעות רווחת של רוב רו"ח ויועצי המס לזקוף סכום זה כהכנסה בחברה במקום לחייב בו את בעל השליטה כהכנסה בתיק האישי שלו.
ב) מע"מ - חיוב במע"מ על יתרת חוב כזו אפילו נבעה מהלוואה ארוכת טווח (פס"ד מאיר חברה למשאיות ומכוניות בע"מ), וללא קשר אם היתה במהלך עסקה של החברה (הילכת פריצקר), או אם היה בעל השליטה עובד (הילכת סניצקי), או בעל שליטה ככזה בלי שעבד בחברה (הילכת רנט א-קאר). סופו של דבר, על החברה לשלם מע"מ 17% בתום כל שנה על הפרשי הצמדה וריבית 4% רעיוניים, כאילו נצמחו על יתרת החוב של בעל השליטה.
ג) דיוידנד/שכר - לבסוף, אם עמד החוב ללא תנועה, או שגדל משך 3-4 שנים ולעיתים אף תקופה קצרה יותר, יעוטו מפקחי המס על יתרת הקרן, ולעיתים גם על הפרשי הצמדה וריבית שחוייבו כבר פעם אחת במס, ויחייבו אותם במס כשכר. החיוב 50% מס-הכנסה - וזאת אם היתה החברה בהפסדים; או כדיוידנד החייב ב-33% מס מגולם, וזאת אם החברה ברווחים; והכל כיד הדימיון של המפקח ונטיית זרועו או חסדו.
בשל כל אלו ומריעין בישין נוספים נדרשו חכמי מיסוי לשיטות שונות לסגירת יתרת חוב של בעלי שליטה. בעלי שליטה כידוע נוטים למשוך תמיד מעבר לשכרם, כך שכמעט לכל בעל שליטה בסוף השנה יש יועץ מס הבא לתומו ואומר לו, "יש לגלם את משיכותיך עד להגשת הדו"ח השנתי למס הכנסה", כך שעל כל 1 - חוב יש לשלם 1 - מס למס הכנסה.
בימים אלו עם סיום המועד להגשת דו"חות לבעלי שליטה, הנדחה ד"כ עד להגשת דו"ח החברות, נסקור את אחת הדרכים הנפוצות יותר לסגירת יתרת חוב, כמוצג בכותרת, והיא: מכירת "דירת מגורים" לחברה שבשליטתו. מכירה כזו מעוררת שורה של בעיות מיסוי אותן נסקור בסדרת רשימותינו בשבועות הקרובים: א) פטור או חיוב במס שבח מקרקעין הניתן למכירת "דירת מגורים". לעיתים מדובר במכירת חכירה מעל ל-25 שנים. בעבר מס שבח היה פוטר ממס חכירה זו עד שאהוד ברזילי, לשעבר מנהל מס שבח, סגר בחקיקה שתוקנה את החוק בפירצה זו, בשנת 97'; ניתן כמובן למכור גם את הדירה בדרך של חכירה הונית ל-25 שנה או פחות. חכירה כזו בתמורה חד פעמית קרוב לוודאי שלא תיפול בגדר השכרה פירותית (סעיף 8ב לפקודת מס הכנסה), ויתכן ותהנה מפטור ממס רווח הון לפי סעיף 88 לפקודה; או שלא יצמח רווח הון כתוצאה מכללי חישוב המס החלים בחלק ה' לפקודה על חישוב רווח הון בחכירה. בתיקון הנ"ל שכח מנהל מס שבח, אהוד ברזילי, לסגור תכנון מס זה, וגם ועדת הפרצות שבראשותו, עד לסיום תפקידו, הזניחה נקודה זו...
היבטים נוספים הינם היבטי מס רכישה, מס מכירה, מע"מ, והיבטי המס החלים בחברה הקונה, לענין חשבונית מע"מ עצמית, דמי שכירות, פחת, תחולת נכס קבוע לענין חוק התיאומים, שיפורים במושכר ומס החל במכירה ע"י החברה. כמובן שלא נוכל להזניח את רלבנטיות הפעולה הנ"ל לאור המלצות ועדת בן בסט. על כל אלו ועוד ברשימותינו בשבועות הקרובים.
